מי אני
ענת לוי, סופרת, כותבת הספרים "שנת היובל" ו"יש דברים שלא מוכרחים לנסות".
אני ענת לוי, ילידת 1965, נשואה למיכאל ואמא לשלושה בנים: ניב, איתי ואלון. אני מתגוררת כל חיי בתל אביב. גדלתי בשכונת מעוז אביב שהיתה מעין קיבוץ עירוני. לקרוא למדתי משלטי האוטובוסים. בתור ילדה קטנה הייתי נוסעת באוטובוסים לחוגים רבים, לפעמים שניים ביום, ובנוסף קראתי בלי סוף.
אהבת הקריאה השתלבה היטב במורשת המשפחתית שלי, שכן כנצר למשפחת ביאליק, הקפידו אצלנו על שפה רהוטה ועשירה. המשורר הלאומי היה דודה של סבתי יהודית והיא שהיתה שארת הבשר הקרובה ביותר שלו, נשאה בגאון את נס הייחוס הזה.
כבר כילדה נחשבתי כותבת מוכשרת. חיבור שכתבתי זכה בפרס נשיא המדינה, בתיכון התפעמו מכישורי הכתיבה שלי, במהלך השירות הצבאי השתתפתי בסדנאות כתיבה בבית אריאלה ואחרי הצבא, העדפתי לנסוע ללמוד סמסטר קיץ בקיימברידג' בספרות אנגלית במקום לנסוע לטיול גדול וגם שם זכה סיפור קצר שכתבתי במקום הראשון.
ממרחק הזמן הזיכרון מתעתע אבל נדמה לי שהיה לי חלום להיות סופרת. במשפחה טענו שכישרון הכתיבה עבר אלי בגנים ואהבת הקריאה גרמה לי לחשוב שגם הכתיבה תנעם לי. אם אני משחזרת לאחור חקרתי כבר אז את מלאכת הכתיבה. ניסיתי להבין איזה כותבים גורמים לי להתרגש וגם מי מענין אותי יותר ומי פחות. באיזה שהוא מקום עמוק ידעתי שגם אני יודעת לספר סיפור ושיש לי דברים מעניינים להגיד אבל החיים מכבים לנו את ערוץ החלומות. שמים אותו על השתק. וכשהגיעה העת לבחור מה ללמוד באוניברסיטה ואחרי שהתקבלתי לכל מסלול שבדקתי, החלטתי ללמוד משפטים. גם כי העדפתי ללמוד מקצוע מעשי וגם כי סברתי שההשכלה המשפטית יכולה לאפשר גם בחירה במקצועות אחרים.
אבל אז כשסיימתי את לימודי התואר הראשון נשאבתי למקצוע והתאהבתי בו. התמחתי במשרד שעסק בנדל"ן בנדל"ן ותכנון ובניה והעשיה המשפטית קסמה לי. במקביל נישאתי ונולדו ילדי וחשבתי שהצלחתי למצוא איזון נכון בין הקריירה למשפחה.
כנראה שלא הייתי מגיעה לכתוב פרוזה אלמלא נסעתי למסע בהודו בגפי לכבוד חגיגת יום הולדתי ה- 50. ערב נסיעתי בעלי פתח לי חשבון פייסבוק והפוסטים שכתבתי מהודו זכו לתגובות נלהבות. אנשים הפצירו בי להוציא את הפוסטים הללו כספר ושיבחו את כישרון הכתיבה מה שגרם לי לחשוב שאולי זה השינוי שנכון לי לעשות במסגרת שנת היובל שלי. החלטתי ללכת ללמוד ובחרתי להשתתף בסדנאות הכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי. תוך כדי הסדנאות חצבתי מתוכי סיפור שרצה כנראה להסתפר עוד קודם. רומן הביכורים שלי "שנת היובל" יצא לאור בשנת 2019 ומכר אלפי עותקים. בשנת 2021 יצא לאור ספרי השני "יש דברים שלא מוכרחים לנסות שגם הוא זכה לתשבחות רבות.
הגילוי של הכתיבה הספרותית שינה את חיי. מצאתי בכתיבה מפלט מחיי השיגרה. מקום לברוח אליו. מרחב שבו יש לי חירות מוחלטת לברוא עולם שנמהל אל תוך עולמי שלי. שבו אני יכולה לפענח את שאלות שמעסיקות אותי. ובעיקר לפצח את עצמי. גיליתי שככל שאני מוכנה להיחשף וככל שאני נוגעת במעמקי הנפש שלי, כך מעבר לכח ולשלווה שהם מעניקים לי, הם גם נוגעים בנפשם של אחרים.
